זה אנחנו או הם - אבל מי אנחנו? ומי הם?

בסוף המאה הקודמת, עת נפילתה של חומת ברלין והגוש הסובייטי כולו, התבשרנו על סוף האידיאולוגיות וסוף המלחמות. מהר מאוד התברר שקביעה זו הייתה מוקדמת מדי. עולם חדש התחיל להתגלות בפנינו, אך כלי הניתוח של מה שהיה מוכר כבר לא היו רלבנטיים. כיוון שלא יתכן וואקום, פרשנים וחוקרים החלו להציע תיאוריות להבנת המציאות החדשה. חלקם התמקדו בתרבויות ובזהויות, אחרים בהתפתחויות הטכנולוגיות. אף אחד לא הצליח לייצר תיאוריה שתכיל את המורכבויות השונות.

ככל שהעולם משתנה, ההתנהגות של המדינות ושל קבוצות שונות נראית בלתי סבירה ובלתי הגיונית. פוליטיקאים וא/נשי ציבור נדרשים להציע הסבר שיניח את דעת המצביעים/ות(ויאפשר להם לשמור על מעמדם הרם. על כן, קל מאוד להאשים ציבורים שלמים בפגמים אישיותיים / גנטיים / אידיאולוגיים שמובילים אותם להפעלת אלימות בלתי מרוסנת; או להאשים את ההתפתחות הטכנולוגית בכלל, ואת הרשתות החברתיות בפרט, כגורם הפורם את המרקם החברתי עד היסוד. שתי המשפחות האלה של הסברים הופכים מהר מאוד לפופולריים כי הם פשוטים (פשטניים בעצם) וחד-ערכיים, מראים באופן ברור סיבה ותוצאה, ללא מורכבויות וללא אזורים אפורים מבלבלים.

ברם, הסברים פשטניים בדרך כלל מחטיאים את המציאות שמנסים להסביר. הרבה יותר קשה למצוא הסבר המכיל בתוכו תופעות סותרות, הסבר המאתגר לא רק "אותם" אלא גם מזמין אותנו לבחון את הנחות היסוד שלנו. זה יכול להיות אפילו מפחיד.

הסבר מורכב צריך לקחת בחשבון תהליכים הסטוריים, כמו תהליך הרחבת התודעה האנושית המפחיד כל כך קבוצות שמרניות ודוחף אותן לעמדות פונדמנטליסטיות ובשוליים שלהן גם לאלימות על כל סוגיה. לפי הסתכלות זו המאבק איננו בעצם בין תפיסות עולם אידיאולוגיות או דתיות אלא בין אלה המסוגלים להכיל זהויות רב-מימדיות כתופעה לגיטימית ומעשירה לבין אלה המרגישים שמציאות זו מאיימת עליהם והיו מעדיפים לשמור על זהות סגורה, ברורה, עם גאווה לאומית או דתית. עבורם האויב העיקרי איננו זה שמפוצץ ופוגע באוכלוסיות "שלנו" (בין אם הפגיעה נעשית על ידי פצצה מאולתרת, גרזן, משאית, מטוס משוכלל או מל"ט) אלא כל מי שמקדם עולם עם גבולות פחות קשיחים, כל מי שמבקש/ת לכבד זהויות אחרות (להט"בים, מוסלמים, רפורמים, פמיניסטים וכו'), כל מי שמנסה לעדכן את מערכות השלטון שהתקבעו במאה ה-19 וה-20 באמצעות מסגרות רב-לאומיות כמו האיחוד האירופי או באמצעות כלים השתתפותיים מבוססי טכנולוגיה של המאה ה-21, כל מי שנעזר באותה טכנולוגיה כדי להגביר את השקיפות ולחשוף לעיני כל את גיוסי הכספים המפוקפקים, את ההשקעות הסודיות במקלטי מס, את המעקב והריגול בין מדינות ובין חברות ואת ההשטלתות -בחסות המשפטיזציה ומוסדות בינלאומיים אחרים- על נכסים פיזיים, אנרגטיים או אפילו על קטעי דנ"א של צמחים ובעלי חיים.

אם נצליח להימנע מן הפיתוי של תשובות מהירות ופשטניות אולי נראה מציאות אחרת. מציאות לא פחות אלימה ולא פחות מאיימת, אבל מציאות שמראה לנו שיש תקווה ולא הכל אבוד. הדרך להתמודד עם המציאות החדשה איננה להקריב את זכויות האדם ואת חירויות היסוד עד יעבור זעם אלא בדיוק ההיפך: להמשיך להגביר את האור, להמשיך לחזק את הערכים ההומניסטים, להמשיך במאמץ להבין איפה יש ניצול לרעה של כוח ולפעול לתיקון עולם.